להרחיב את גבולות הקופסה 

            לחשוב מחוץ לקופסה              

כמה פעמים שמענו את הביטוי "לחשוב מחוץ לקופסה" אבל מה יש שם, מחוץ לקופסה ? ובכלל, מהי אותה קופסה ? מה מגדיר את גבולותיה ? למה לא כולם, כל הזמן, חושבים מחוץ לקופסה ? או שאולי כן, ואז האם יש עוד מקום בכלל מחוץ לקופסה ?

בבסיס השאלות עומדת הקופסה ואותה צריך להגדיר. מדובר ככל הנראה בייצוג של מצב תחושתי קיים שאינו מספק ולכן אנשים רוצים לצאת מגבולותיו שהן בעצם גבולות הקופסה. אולם בפועל אין באמת אדם שמסוגל לחשוב מחוץ לקופסה, משום שהקופסה היא בסך הכול ייצוג של גבולות הגזרה שתוחמים את התודעה שלו, ובעצם הקופסה היא האדם עצמו.

מטפורית אפשר לחלק את הקופסה לשתי קופסאות שונות :

האחת היא "קופסה" פרגמטית שתפקידה להשיג עבור האדם את מה שאין לו, את מה שהוא חושב שנמצא מחוץ לקופסה שלו אבל בעצם זו קלישאה, כי ה"מחוץ לקופסה" זו הקופסה של מישהו אחר.

 ה"קופסה" השנייה היא הקופסה המודחקת, זו הקופסה שתקתוק השעון מעיד בכל שניה ושניה על קיומה דרך התחושה שקופסה מסוימת הולכת וסוגרת עלינו. אולי לא סתם זו צורתו של ארון הקבורה.

הקופסה השנייה היא קופסה בעייתית. היא איננה קופסה אישית אלא חלק ממערך שלם שאפשר לקרוא לו “קופסה חברתית”. זו קופסה שאיננה נגישה כלל ואין לנו שום יכולת השפעה על גבולותיה ולכן אין כל יכולת להרחיב את הקופסה או לצאת מתחומה. משום כך נתמקד בקופסה הראשונה, הפרגמטית.

אפשר להתחיל בסיפור קצר : בעיירה קטנה לפני שנים, היה סוחר ולו בת יחידה. הסוחר הסתבך בחובות גדולים למלווה בריבית ולא הצליח לשלם את חובותיו. המלווה בריבית חשק בביתו של הסוחר. הוא הציע לסוחר לוותר על החוב ובתמורה להתחתן עם הבת  . הסוחר וביתו סרבו להצעה ולכן המלווה בריבית הציע הצעה שונה :" אקח שקיק בד אטום ואשים בתוכו שתי חלוקי אבן, לבן ושחור. הבת צריכה לבחור חלוק אבן אחד מהשקיק. אם היא בחרה חלוק אבן שחור – היא תתחתן והחוב יבוטל, אם היא תבחר חלוק אבן לבן היא לא חייבת להתחתן ובכל זאת החוב יבוטל. אבל אם היא תסרב לבחור חלוק אבן – החוב לא יבוטל". הסוחר וביתו הסכימו לעסקה. הם עמדו על שביל אבני חצץ בגינה של הסוחר. וכשהם דיברו, התכופף המלווה על מנת להרים שני חלוקים. כשהוא הרים אותם, הנערה שמה לב שהוא לקח שני חלוקי אבן שחורים ושם אותם בשקיק. ואז הוא ביקש מהנערה לבחור חלוק אבן אחד מהשקיק.

במצב הנתון הזה – מהן האפשרויות :

• הבת  יכולה לסרב לקחת חצץ. 
• הבת יכולה לגלות כי היו שני חלוקים שחורים בשקית ולחשוף את המלווה כרמאי. 
• הבת יכולה לקחת חצץ שחור להקריב את עצמה כדי להציל את אביה מן החוב.

הנערה הכניסה את ידה לשקיק ושלפה חלוק אבן בלי להסתכל בו. היא הרעידה את היד שלה ונתנה לחלוק האבן ליפול בחזרה אל השביל, והחלוק מיד הלך לאיבוד בין שאר חלוקי האבן השחורים והלבנים שהיו על השביל. "סליחה, איזה מגושמת אני" היא אמרה, "אבל לא משנה, אם תסתכל לתוך השקיק ותראה מה הצבע של חלוק האבן שנשאר בפנים תוכל לדעת איזה חלוק אבן בחרתי"

מאחר שהחלוק שנותר הוא שחור, הוא חייב להניח כי היא לקחה חלוק אבן לבן, ומאחר שהוא לא העז להודות שהוא רימה הוא נאלץ להודות שהיא בחרה בחלוק האבן הלבן ולוותר על החוב ועל הנערה.

האם הנערה חשבה מחוץ לקופסה ? כנראה שלא, היא כן חשבה בצורה יצירתית.

חשיבה יצירתית היא אחד הכלים בהם אנו יכולים להשתמש על מנת להרחיב את גבולות הקופסה האישית. חשיבה יצירתית היא בדרך כלל תוצאה של נקודת הסתכלות אחרת. אנחנו עדיין נמצאים בתוך הקופסה שלנו אבל מסתכלים על הדברים מזווית שונה. (הנערה בחרה להראות מה היא לא בחרה, ולא כמקובל איזו אבן נבחרה).

כלי אחר הוא חשיבה רב תחומית, שילוב אנשים מתחומי עניין והתמחות שונים לצורך פתרון בעיות, קוראים לזה עבודת צוות. בעבודת צוות אנחנו בעצם מדביקים קופסאות שונות זו לזו, כל אחד מחברי הצוות מביא את הקופסה שלו, את עולם התוכן, הידע, התרבות והתודעה האישית שלו וביחד יוצרים קופסה גדולה בהרבה. אבל התנאי הוא שבירת הקירות הפנימיים, לשבירה זו קוראים פתיחות. יכולת להקשיב, לנסות להבין, לשתף פעולה ובעיקר לקבל צורת חשיבה והסתכלות שונה.